partnership, love a wedding in this chapter I begin to explore these concepts.
through
taking my own experiences into account -
סבתא רשל הייתה מעין הגדרה של המילה טרגדיה. בגיל צעיר מאד עזב אותה בעלה, סבא מוריס התימני וברח הכי רחוק שאפשר, מיד אליהו המדכאת של שנות החמישים לסן דיאגו בקליפורניה הקסומה.
סבתא, שהייתה לה כבר מזמן בעיית ראייה, הלכה והתעוורה מבכי בלתי פוסק. התימני חסר האחריות השאיר אותה נכה עם שלושה ילדים צעירים, אביבה, סוסו ולילי הבכורה שלימים נעשתה אמי.
סבתא לא קיבלה את גזר הדין של האהבה החד צדדית... "הוא יחזור" היה המשפט שנשמע בבית כמה פעמים ביום. לא עזר גם כשנאמר לה שהוא התחתן שם עם נוצרייה בשם הלן ולמעשה הותיר אותה עגונה.
עד גיל שש גרנו אבא, אמא, סבתא, דודה, דוד ומושיק הקטן בדירת שני חדרים. סבתא ואביבה ומושיק ישנו במיטה אחת, אבא ואמא בחדר אחד ועד היום אני לא יודע איפה ישן סוסו, כי בדירה לא היה מקום לעוד סיכה...
מהבוקר עד שכולם חזרו מהעבודה סבתא טיפלה במושיק בסדר יום קבוע פחות או יותר: שעה בכי על התימני שהלך, שעה תקווה שהוא יחזור, שעה תסכית רדיו בערבית שתמיד הסתיים בבכי, שעה הכנת אוכל למשפחה והמון המון שעות שהוקדשו לאמונות טפלות של סבתא. אם התעטשתי הייתי חייב למשוך בתנוך האזן, אם שיחקתי במפתחות הייתי חייב להיזהר כי יהיה ריב בבית. אחד הדברים הכי גרועים שיכול מישהו לעשות לסבתא רשל היה לענות לשאלה "מה השעה", פשוט "חמישה לחמש" זה היה סימן שטני מובהק שהבנאדם עושה לה עין הרע. כילד אף פעם לא הבנתי ותמיד שאלתי: "סבתא, מה את רוצה, אולי באמת חמישה לחמש?" ועל זה קיבלתי מבט זועם מלווה בתוכחה "למה הוא משתמש בחמש?"
סבתא רשל האמינה בסמליותם של חפצים ושבירתם. אם משהו יקר נשבר, העולם לא יעבור על זה בשקט, ברוב המקרים הייתה לזה השלכה לתימני: "הוא שלח סימן", "הוא מתחרט", "סימן שאני צודקת" או אולי "טועה".
פעם נתנה לי סבתא רשל מראה בצורה מיוחדת (טוב, אני הבכור ולסבתא לא היו אמצעים לחלק מתנות), קצת דומה ללב והשביעה אותי שאשמור עליה. כמובן שמרתי עליה ודאגתי לה והיא הזכירה לי את סבתא רשל וחוויות המשפחה הצפופה בשני החדרים במרגולין שביד אליהו בראשית שנות החמישים.
עשרות שנים אחר כך, בחדר של רכז הקניות של הקיבוץ או בשמו האחר "נהג בית", הגעתי עם המראה עטופה מכל פגע, ובחרדת קודש הסברתי לו כמה היא חשובה לי ולכן אני רוצה למסגר אותה "ולא חשוב כמה יעלה".
אחרי שבוע קיבלתי פתק מהמזכירות שהמראה הגיעה. כדי שלא תיפגע חס ושלום או תרגיש מוזנחת, מיהרתי לקחת את המראה של סבתא רשל כדי לתלות אותה במקום שייעדתי לה. פתחתי את הקרטון בזהירות וחשכו עיני, לא צורת לב ולא הדר. הנגר חתך את המראה המיוחדת כל כך לזכוכית אליפטית כשהוא מוותר על הקימורים היפים וסביב האליפסה הצמיד מסגרת.
רכז הקניות לא יודע עד היום על הטראומה שגרם לי, הוא משוכנע שהשיג מחיר טוב. לא סיפרתי לו, כי בתוך תוכי חשבתי שאולי זה עוד כישוף או עין הרע של התימני.
שנים רבות עברו מאז, המראה האליפטית תלויה במקלחת, אני מביט בה יומיום ונזכר בסבתא רשל, במראה המקורית בצורת הלב ובמשמעויות שהיו באמת או אולי רק בראש?
recently i had put the search for a partner on hold. i didnt really have a choice due to my constant traveling.
suddenly i gained the control i didnt know i lacked- men were my knowing and unkowing movement in this world.
maintainig a steady love hate relationship with men
being exposed to these complexities at the age of 4 when my 18 year old friend became curious.
the part that i remeber most vividly was from spending time with he completly ignored me. heart broken at the age of 4
i was also confused by my feelings knowing it was wrong but wanting him to love me.
In this proces i find myself questiong the the unquestionable persuit for love and the later persuit of maintainig it.
a few weeks ago while looking at family photos, I noticed a visible physical and behavioral change in women before and after marriage.
Making the one remaing, life-loving beam of the family shine even brighter.
widowed at 48, my grandmother appeared to be the only happy human in this family, with the downgrade in status and a and a label considerd the ultimate symbol of misery and bad luck, contiously praised for the strength while pittied for her immense misfortune.
the lose of a husband is viewed by society as one of the worst tragedys.
a tragedy so unbareable it ends the partners life by defult.
my grandfathers reputation as a war hero did not make him a pleasant person to live with. his behavior was later understood to be post-traumatic stress disorder.
i use this as an example of societiys convluted peception to what should make us happy or sad.
a mere existance of an assumption generated and preserved by the notion we all have the same needs, wishes and feelings is absurd. .
crazy no one ever considered the possibility she was better off?
probaly 90 % of her life following his death would not have existed if his presence reamained.
surly spending the rest of her life alongside an angry man watching TV is way better..
i understand that my grandparents and even parents teamed up partialy as a surviving method. baring in mind options such as couch surfing across europe were not yet in existance.
with every generation we change more. society has changed and contiously changing. how come we find it so dificult to part from this contract (without even talking about the legal aspect of this romantic union
which has even getting into the legal obligation for tyng the knot). why does the existance of a legaly binding partnership (or lack of) has so much power over our life and decions?
selling stand alone ideas only in package deals.
intertwining ideals of family, love and home with marriage is one of the reasons this instituon needs to take a time out.
fearing lonliness should not be the reason to partner up.
lonlines is depicted as some sort of black hole we need to contanly worry about.
a union which exists as a solution for a made up problem,
based on the idea its just really scary alone. turning lonlines into the worst thing
creating this irational fear from being alone .
the old marriage union strives on our inabilty of going throgh life alone- god forbid we become completly and utterly independent.
the idea of waiting for someone to complete us- waiting for that someone so we can begin 'living' is not only sad but actualy dangerous.
I'm in no way against the formation of a union, quite the contrary.- i believe it can be something so much better than we know
coming to terms that our goals and the person we had in mind as the perfect partner and father will be difrent. .
i truely believe that the idea of a wedding should change drasticly- its curent format does not have a place in the future. only using
i am not sugesting taking part in a throuple or open relationships.
i do think it can be part of the solution to some people.
i believe that the reinvented idea of a union should hold the basic understanding that all marriages are different.a partnership created by true atraction, intrest and comunication will not depend on the of the tightness of your shakels.
life changing without fear of not keeping your vows.should not be intemidated of breaking any contract.
the thoght of taking almost everyone in the world and conforming them to what was maybe relevant so many years ago is insane. and honestly i cant believe its still going strong.
fitting into a skewd mold of what we i do not conside open relationships and polyamorous
a few years ago i decied it was time for thrapy. i had just broken up with a kenesque looking pilot.- suprisingly it was my the total apathy i found alarming. him being a near satirical version of the dream guy it was so noticable that i could have easily stayed there forever. it wasnt even a question, that was not someone you willingly breakup with.
my whole life i felt that if someone wants me around i stay and thank my lucky stars.
i think subconciously i alwys felt as though my mother was fulfiling the same role. my dad saved her from her uneducated morrocan family for a life filedl with light skined jews with a god comlex.
my parents got married about two months after they first met due to my mother getting pregnant.
the story of how they met includes how unbelievably thin she was while having huge breasts. romantic, i know.
with total disregaurd for nonphysical characteristics i created a direct link between being loved and thin.
every realtionship i had gained weight i imediatly felt i need to just be thankfull someone is stil around. Inevitably this notion would summen acordingly.
we are born complete human beings, granting other people the power in saying what makes us comlete is what empties us
consider
could it be a surviving method? teaming up if anything goes wrond or comlicated.
Painting, designing, and teaching art are my ultimate pursuits.
only one person
need as natural phase of this process of this jorney i have The purpose of this piece is to demolish the concept of marriage as we know it, tearing it apart and burning it to a crisp, to reassemble it completely new, free of manipulation.
Without the obligations derived from gender, status (deconstructing the idea of marriage
